אבא היקר שלי
היית בן ,אח ,בעל ,אבא, סבא, דוד חם ,מנהל בית ספר ,חבר מושב אהוב ואוהב .
היית בן אוהב דאגת תמיד להוריך והיית עבורנו דוגמה מופת לכיבוד הורים .
היית בעל מושלם לאמא בלומה שתיבדל לחיים ארוכים. הייתה לכם זוגיות טובה. תמיד היית אומר אני כמו שרוך של נעל שלא יכול להסתדר בלי הנעל מה אני בלעדיה ?
הייתם שותפים חברים תמיד יחד. בשנים האחרונות אמא טיפלה בך במסירות ולא עזבה אותך לרגע ודאגה לך באהבה גדולה .יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מאמא בלומה.

היית אבא נהדר, קשוב ואוהב ותמיד ידעת מה קורה בחיינו. תמיד תמכת, דאגת,וסידרת עבורנו דברים וידעתי תמיד שיש על מי לסמוך .בכל נושא בכל תחום שהייתי צריכה עצה ידעתי למי לפנות .בכל שאלה הלכתית בכל שאלה תורנית אבא היה כתובת .אבא היה בור סוד שאינו מאבד אף טיפה. היה לו זיכרון צילומי פנומנלי .הוא זכר את כל החומש והגמרא בעל פה את כל חוקי הלשון הדקדוק הגיאומטריה ועוד.
אבא תמיד תמכת בנו והיית גאה בנו מאוד .
ינקי, יעל, אריאל, אני ובני הזוג שלנו ורד, שחר, אפרת, ויניב אהבו אותך מאוד והיו שותפים בשנים האחרונות בטיפול המסור בך.

היית סבא מיוחד .סבא פעיל. פעיל בגידול הנכדים. שיחקת איתם משחקים כמו ילד קטן. שיחקת תופסת, מחבואים, משחקי כדור ועוד. סיפרת להם סיפורים וציזבטים. הם כל כך אהבו לבוא לצפריה להיות איתך ועם סבתא בלומה .
היה לכם יום בשבוע, לכל משפחת נכדים, והייתם מגיעים עם שלל פינוקים. מוצאים מהגן או בית הספר ושומרים על הילדים .היית מרדים את הקטנים, לומד למבחנים ושיעורי בית עם הגדולים. נוצר קשר אוהב חזק ומיוחד עם הנכדים. והנכדים החזירו לך אהבה אז והיום הם אהבו אותך כל כך אבא .
בשנים האחרונות שכבר חלית ויצאת ונכנסת הרבה מבתי חולים מוסדות שיקומיים הם לא עזבו אותך לרגע. סעדו אותך, ביקרו אותך,פינקו ושמחו בכל דרך אפשרית .הנכדים קיבלו ואהבו אותך מאוד. זכית וזכינו

היית אח אוהב ואהוב לאחותך רוחלה ובעלה גרשון.
הקשר המשפחתי ביניכם היה חזק מאוד. הקשר החזק נשמר לאורך השנים בסעודות שבת וחגים משותפים בטיולים ובילויים .רוחלה וגרשון אוהבים ודואגים לכם תמיד.
ערך חשיבות המשפחה היה נר לרגליכם .
המפגשים המשפחתיים החמים האלה היו מיוחדים מחברים, מרגשים והשאירו לנו זיכרון טוב. ואם יש משהו חשוב שאני למדתי מכך, ומפצירה בכם ליישם גם במשפחותכם ועם הוריכם ,לפני יהיה מאוחר, זה לפנות זמן לבלות עם ההורים ולא לחכות למחר. להיפגש ,לעזור ,לצאת איתם, וליצור חוויות טובות וזכרונות טובים . כשאני מסתכלת על התמונות שלנו ואני רואה איך בילינו יחד. זה משמח אותי .וזוהי נחמה עבורי שעשינו לך אבא טוב ודאגנו לשמח אותך ככל יכולתנו .
אבא היה בן מושב גדל וחי במושב צפריה מרבית חייו.
היה דור שני בצפריה והוריו היו ממקימי המושב. אבא הכיר את כולם במושב. החום החיוך שלו, ההתעניינות שלו באנשים קירבה אליו וחיברה אותו לאנשים רבים במושב.
בשנים האחרונות הם לא היו לבד לרגע. אנשי המושב דאגו להם. אם הם ישבו בחוץ בחצר כל מי שעבר בחוץ נכנס להגיד שלום ולהתעניין בשלומם, ילדים קטנים ומבוגרים אבא ברוך התחבר עם כולם, וכולם רצו לדבר איתו .המושב דואג להם מאוד ואנשים רבים ביקרו אותם ודאגו להם בתקופת הקורונה והמלחמה .
מגיעים תודות רבות לאנשי המושב לאהרון פרקש שלמד איתו תורה, ליהודה יצחקי שלמד איתו גמרא, לאליעזר ושרונה שדאגו להם, לליקה וחיה וכל משפחת רוט ,צביקה ואורית מנור, רזיאל גנץ וצביקה טייטלבוים וליונתן למשפחת אודלר ואביעד, המתוק שליוה את אבא לתפילה כל שבת באהבה גדולה למשפחת יוגב זליגר לחוג פרשת שבוע לשכנים לאה שוורץ משפחת לייבל חנה רינה וצביקה למשפחת ברנדלר וליונה גרינברגר
לרב נוח ולרבנית שרה לנדסברג שהתעניינו ודאגו, לשושנה גולדבלט, וגב' כהנא ,לפינקו ולאה אברהם ,וסלע, לעדינה ומנחם גלבוע, טראודי ועוד ועוד
למוריה הפיזיותרפיסטית שעשתה את עבודתה באהבה גדולה במסירות עצומה.
ליעקב בוסתני שעשה איתך ספורט מטעם המועצה.
לבית כנסת של שימחוביץ ששמח לבואו של אבא לתפילה.
לננג'י היקר שלקח חלק גדול בטיפול בך לא החסיר ממך דבר. כל מה שהיית צריך היה לצידך, למרות שזה לא היה קל. אהב וכיבד אותך. ועצוב לו עכשיו מאוד.
סליחה למי שלא הזכרתי.
תודה לכולם שבאו.
אבא שלנו היקר הלכת לנו מוקדם מידיי היינו רוצים אותך עוד לצידנו לחגוג יחד עוד שמחות.
אני מבקשת ממך סליחה אם פגעתי בך או החסרתי ממך משהו.
אני אוהבת אותך ומתגעגע אליך אבא שלי מבטיחה לדאוג לאמא.
תנוח על משכבך בשלום אבא ברוך היקר.

ברוך יקר, אחי יחידי, אחי, אשר אהבתי,
בתור אחות יש לי פריבלגיה, אני זוכרת אותך מהילדות והייתי רוצה להתחיל
בהתרפקות על זכרונות מהילדות שלנו. קצת לא נעים להודות במעמד הזה,
אבל היינו רבים,, לעיתים קרובות, כמו שרק ילדים יכולים לריב. אמא ואבא
הפרידו ביננו בארוחות כדי שלא נבעט אחד בשני מתחת שולחן, שברנו שמשה
כאשר רדפנו אחד אחרי השני, אמא היתה מאיימת עלינו שאם לא נפסיק לריב
היא תעזוב את הבית, היא היתה אורזת לעצמה תיק ופוסעת לכוון קצה הכפר,
ואנחנו מיד שכחנו על מה רבנו ועקבנו אחריה בכישרון ובשיתוף פעולה,
התכופפנו בתוך התעלות שזכורות לי עמוקות מאוד ועקבנו אחרי אמא כדי
לגלות לאיפה היא הולכת. כאשר הבנו שהיא הולכת אל חברתה הנו, אמא של
אליעזר שטיינמץ שובל, נרגענו וחזרנו לריב.
יחד עם זאת זוכרת רגעים מתוקים שחלקנו: ברוך ואני השקינו יחד את עצי
הפרי בחצר וכאשר הבעתי את דאגתי מלימודי אנגלית, אתה הרגעת אותי
והסברת לי בכשרון את כללי הקריאה באנגלית. על רגל אחת נסחת לי את
הכללים שעד היום משמשים אותי כאשר אני מלמדת את נכדי אנגלית. זוכרת
גם את הרגע בו ישבנו על מדרגות הבית וגילית לי שהיתה לנו עוד אחות
והשבעת אותי לא להזכיר את הנושא בפני אמא.
ביום הולדתך השבעים ספרתי כמה קשה עבדת במשק חזרת הביתה מהשדה
מלא עם שריטות אדומות בגב מקטיף התירס, מגפיים מלאות בוץ מקטיף
הכרוביות ושחוח מחליבת הפרות הממושכת. וגם אם חייכת במרומי עגלה
עמוסת חבילות חציר, ידעתי שאתה יחד עם אבא הטענתם את העגלה בלחץ
של זמן ואתה לא התלוננת על כבד החבילות. באותה ההזדמנות העליתי חשש
שלי. שאולי אתה ברוך קנאת בי כי ההורים התייחסו אלי אחרת. פנקו אותי, לא
הטילו עלי מטלות, שמרו וגוננו עלי בצמר גפן. כאשר שמעת זאת...הופתעת:
אני קנאתי בך? אני קנאתי בך? אף פעם! כאשר היית חולה כל כך דאגתי לך.
השיעולים שלך בלילה היו מעירים אותי ובקשתי מאלוקים שתבריאי.
כאשר שנינו בגרנו מערכת היחסים ביננו התהדקה. אהבתי את ילדיך כאילו היו
ילדי. ארחנו אחד את ילדי השני ולכל הבני דודים זכרונות יפים מהתקופה
ההיא. יחד ליווינו את ההורים בזקנתם ולא נתנו לשום דבר לעמוד ביננו. יצאנו
יחד לחופשות, חגגנו יחד את חנוכה וערכנו כמעט כל שנה סעודת פורים
משותפת. שנינו עסקנו בחינוך, אהבנו היסטוריה ותנ"ך. נהננו לשוחח על
החיים הפוליטיים וזוכרת שהתקשרתי אליך נסערת מאוד כאשר נפלו
התאומים, ידעתי שאתך אוכל לדבר על המשמעות ההיסטורית של האירוע.

נהלת שני בתי ספר. במצפה רמון ובראשון לציון. היית מנהל בית הספר הצעיר
ביותר בארץ. כל מי שעבד איתך אהב אותך, העריך אותך וראה במעשיך דוגמא
ומופת. היית אנושי ומתחשב ביחסך לתלמידים ולמורים. עד היום כאשר אני
פוגשת מורות שעבדו איתך כולן מלאות שבחים לאפן הניהול ולאשיות שלך.
עבודתך המסורה ובעיות הבריאות של ההורים הצליחו לעייף אותך ופרשת
לגמלאות בגיל צעיר. כאשר פרשת המשכת להיות עמוד התווך- הפעם עבור
הנכדים. היית הפסיכולוג, המרפא בעיסוק, המורה הפרטי ובעיקר הסבא
האהוב שתמיד שם בשבילם. הקשר שלך עם הנכדים היה יוצא דפן. הם ידעו
לשיר שירים מצחיקים שלמדת אותם, לספר סיפורים שספרת ולא שכחו
להתקשר להגיד תודה כאשר צלחו בחינת בגרות שעזרת להם ללמוד לקראתה.
היית אדם לומד ומלמד. העברת שיעורי פרשת שבוע לחברים בקבוצת פרשת
השבוע ובימי מחלתך למדנו לפעמים יחד, לא תמיד אהבת את הנושאים
שבחרתי, אבל לא וותרת על לימוד יחד עם אהרון פרקש שזאת הזדמנות
להודות לו על מסירותו.
במהלך חמש השנים בהן היית חולה, לא היית רגע לבד. זאת עכשו הזדמנות
להביע את הערכתי הרבה לבלומה גיסתי היקרה, שעמדה לצידך בכל יום.
לחמה למענך, פיזיותרפיה, טיפולים מיוחדים, ביקורים אצל רופאים. בלומה
נסתה הכל כדי לשפר את איכות החיים שלך. גם ילדיך ונכדיך, ללא יוצא מן
הכלל עזרו בכל יכולתם. לא יכולה לשכוח את הימים אחרי האירוע המוחי
הקודם שאחריו היית מאושפז זמן רב בבית החולים השיקומי "רעות" ואז אתה
ובלומה נדבקתם בקורונה. בלומה היתה בבית ואותך אשפזו בבית חולים
סיעודי שיועד לחולים בקורונה. יענקי, ענת, יעל ואריק והנכדים הגדולים כיסו
את עצמם מכף רגל ועד ראש ולמרות ההגבלות החמורות באותה תקופה
המשיכו לבקר אתכם. השתתפו בשירות ההסעות, במשמרות שהות בבתי
החולים אך מה שיותר חשוב, כולם ניסו לרומם את רוחך, לשמח אותך. לחבק,
ללטף, לשיר, לצחוק. לארגן מפגשים משפחתיים, ימי הולדת. לצד הדאגה
והטיפול, הבינו כולם את החשיבות של הנפש: השמיעו לך מוזיקה, שרו אתך,
נגנו עבורך, ספרו סיפורים מעניינים ומצחיקים. כאשר מצב בריאותך אפשר
יצאנו לטיולים קטנים, לבתי קפה. לא היה קל לרומם את הרוח כי כולנו שפופים
כבר חמש שנים לפחות, מגיפת הקורונה שכל כך הכבידה על ההתנהלות שלנו
ואחר כך המלחמה הארורה. ובכל אופן, כל המשפחה התגייסה לשמח את
סבא.
לאחרונה, היה נראה שמצבך השתפר ובחנוכה האחרון, ביום הולדת ה-78
נסעתם כולכם לחופשה בים המלח. בתמונות ששלחתם ברוך היה נראה כל כך
שמח ומאושר מוקף בכל משפחתו.

זכיתם באבא וסבא נהדר והוא זכה במשפחה הכי תומכת שאפשר. אומרים,
תנוח בשלום על משכבך, אבל אני אומרת, ברוך, תבקש שם למעלה למען העם
העייף ולמען משפחתך.
ברוך, תחסר לי מאוד. אנחנו לא נפרדים באמת, אתה רק הולך לפני ושנינו
נחכה להיפגש שוב.

ועכשו אני רוצה להגיד כמה מילים לננג'י.
Nanagi, I want to say thank you for your kindness, for taking care for' aba'
as you called him.
We will not forget your gentle and quiet nature along with your
willingness to help in every way possible.
We truly appreciate every thing you have done' helping with the
wheelchair, preapering suppebr and offering coffee.
We wish you finding another good family and considerable as bluma was.
We wish you and your family success and happiness all life ahead.

תודה לכל מי שהגיע ביום החורפי הזה.

סבא שלנו האהוב
כבר כמה ימים שאני שואלת את עצמי איך אפשר לסכם חיים של בן אדם כל כך אהוב וחשוב כמוך.
במוח מתנגן לו השיר: "לתת את הנשמה ואת הלב' לתת כשאתה אוהב" בדיוק כמו שאתה היית עסוק תמיד בנתינה בסתר ובגלוי' במילים וללא מילים. כל כך אהבת לתת ,רצית שלכולם יהיה, כמה הענקת לעולם', ומסיבה לא ברורה מבחינתו ,נלקחת בטרם עת-כנראה הקב"ה החליט שסיימת את הטוב ושליחותך בעולם ועכשיו הוא רוצה אותך לידו, קרוב אליו.
סבא, כמה אהבת את כל הסביבה שלך. אין אדם בחיינו שלא יודע מי זה סבא ברוך. דאגת תמיד לתת אהבה לכל אחד בדרך הייחודית לו.
בחרת להיות סבא במשרה מלאה. היה לך ממש יום קבוע בו אתה וסבתא נוסעים לכל אחד מילדייך להיות עם הנכדים. אין אחד שלא חיכה לראות אותך בשער אחרי בית הספר לבלות איתך, ללמוד איתך ולהעביר איתך כל רגע נתון. היינו הגאווה שלך שבעצם בכלל לא הבנת כמה אתה הגאווה שלנו.
ישבנו אתמול בבית שלכם בסלון הנכדים והעלנו זיכרונות מתוקים. טיולים במושב, שימי כפ'לה, סיפורים, שירים, ריקודים, גלידוניות, הצגות, פסטיגלים ,ימי הולדת, פלאפל במודיעין, משחקים, תשחצים, תשבצים, קוזו אקומוטו, עמי ותמי ושלל סיפורים ,חופשות משפחתיות בארץ ובעולם-וזה עוד מעט מחיים שלמים.
תמיד התקשרת והתעניינת, ידעת כל אחד מה החוזקות שלו ומה החולשות. ידעת לענות ולקבל כל אחד בדרך הייחודית שלו.
כבר כאיש חינוך דגול ניתן היה לראות את היכולת שלך לראות פנימה לעולמו של כל ילד ולהיות שם עבורו.
זכרת הכל על כולם. ידעת הכל מהכל, מי חולה, למי יש מבחן, עבודת הגשה, ראיונות עבודה. היינו ממש מתקשרים לבקש ממך לפני, שתתפלל עבורנו כי ברור שיש לך זכויות אז שתפעיל את קסמיך זה בטח יעבוד.
האמנת כל כך בפשטות בה' ובדרך המצוות, ידעת את כל הפרשות בע"פ הגמרא וההלכות .אהבת לשבת וללמוד את מקצועות הקודש עם כל אחד מאיתנו ובכל רגע פנוי לספר לנו סיפורים מהתנך ואנחנו היינו מהופנטים ממך ומסיפוריך.
ניהלת באהבה גדולה את תורנות פרשת השבוע במושב עם חברייך וכמובן גם בשנים האחרונות שכבר תפקודך ירד היה לך יום קבוע שבו אתה יושב עם חבר ללמוד פרשת שבוע.
בשנים האחרונות כאב לנו לראות את הכאב והסבל שעברת מאז שחלית במחלת הסרטן הארורה. היה לך מאוד קשה לקבל את הגוף שלך נחלש ובוגד בך ובחוזק שכל כך אפיין אותך.
אבל כמובן שאתה בכל פעם ומול כל אתגר נלחמת. גם באירוע המוחי הקודם שעברת הראת לכולנו שאתה פה כדי להישאר נלחם ולא מוותר.
זכינו ללוות אותך לשיקומים שונים וגם שם היית כוכב האנשים, אנשים התמגנטו לאישיותך הכל כך מיוחדת וגם שם כמו תמיד נכנסו בגאווה לסבא שלנו. ואתה ברגע שזיהית אותו עם חיוך שואל מה לשלומנו ואיך הגענו ואם הכל בסדר. באנו תמיד לחזק ולהיות איתך וכמו קסם יצאנו מחוזקים גם כשמצבך לא האיר פנים.
למדת בשיקום איך לעמוד ולקום נלחמת על כל חזרה וחזרה שדרשו ממך,כתיבה ואפילו פעילויות יומיומיות של הדלקה וכיבוי הטלפון היו משימות שתירגלו איתך וכל ההזה של הגוף נהייתה אתגר.
בנימה אישית אספר סבא ,שלפני כמה שבועות עברתי הליך רפואי ואתה דאגת וזכיתי כל יום לראות את השם שלך על הצג של הטלפון סבא ברוך עם לב כמובן, וידעתי כמה זה לא מובן מאליו.התרגשתי כל כך לקבל את השיחה היומית הזאת ממך וברגע שיכולתי הגעתי אליך דבר ראשון להרגיע ולהראות שהכל בסדר.
אני רוצה באופן אישי להגיד לך סבא תודה וסליחה. תודה על האדם המשמעותי שהיית בחיי. תודה על שליווית אותי בכל כך הרבה רגעים בחיים ואני מבקשת סליחה וכל כך מצטערת שלא זכיתי שתהיה בחתונה שלי. זה היה החלום שלי ושלך כל כך רציתי שתהיה שם ושתעלה לחופה. כמה שיחות היה לך איתי וביקשת שאתחתן ואני האמנתי שיש לך עוד זמן איתנו. אז לאן אתה ממהר. כל כך רציתי שתהיה.. שמחתי כל כך שהספקת לפגוש את עדי שהיית חשוב גם לו כחלק מהעולם שלי. ואני מבטיחה לך שאתה תהיה נוכח מכאן והלאה גם באירוע שחסרונך כל כך יחסר. אני יודעת שאתה תעמוד בכל שלב, תברך ותחזיק לי את היד. מתגעגעת למגע ליטוף היד והחיבוק החם שהיה לך לשים את הראש עליך ולהירגע מכל טרדות העולם.
לסיום ,סבא אגיד לך כמה אנחנו הנכדים גאים בך, גאים לעמוד כאן ולהגיד כמה אתה גיבור סבא שלנו .כמה נלחמת וכמו שסבתא אמרה בבית חולים אתה אהבת חייה, אהבת חיי ילדייך ואהבת חיינו הנכדים. אתמול ממש ברגעים שהלכת השמיים התחילו לבכות יחד איתנו על שכבר לא תהיה כאן איתנו.
אנחנו נזכור לך סבא את כל הרגעים הטובים, ניאחז בכל הזיכרונות המתוקים ובשנים שהענקת לאישיות שלנו כל כך הרבה מתנות. הערכים שנטעת בתוכנו ילוו את כולנו ובעז"ה יועברו גם לדורות הבאים.אנחנו יודעים כמה חשוב לך שנישאר מגובשים .עד הרגע האחרון חיכית שכולם יחזרו לארץ כדי שנהיה מאוחדים.
אתה השמש הנצחית של המשפחה שתמשיך להאיר עלינו מלמעלה.האור והטוב שתמיד קרנו ממך ימשיכו להקרין על העולם ועלינו.בטוחים שתמצא דרך להתגלות לכל אחד מאיתנו ולתת עצות להמשך הדרך ומבטיחים לך שנשמור על סבתא אהבת חייך וחיינו.
זאת הזדמנות להודות לסבתא בלומה שהיא מודל הערצה לאהבת אמת בכל המובנים שבשנים האחרונות הייתה סביב הטיפול המסור בך, דאגה, טיפלה, ליוותה ולא הסכימה לשחרר אותך אפילו לא לדקה .כל אך אהבת אותה. הייתם כל הזמן יחד באירועים ,בשמחות, בטיולים ובכל שלב בבניית החיים המשותפים וכמובן שגם בשנים האחרונות שנלחמה איתך במסע להחלמה. תודה סבתא על שיעור באהבת אמת. תודה שהענקת לסבא כל כך הרבה טוב בחיים. אנחנו מבטיחים לך שנמשיך להנכיח את סבא ולהסב לשניכם נחת בחיים.
ולך סבא שלנו יקר ואוהב תנוח על משכבך בשלום,תשמור עלינו מלמעלה.
אנחנו אוהבים אותך לנצח ולעולמי עולמים
הנכדים.
טל,נתן,רוני,עדי,אור,רעות,שיר,אהרון,אייל,גיל,עדי,תומר,מעיין,מתן,תמר,קשת,נועם,ליה,דניאל ושי. ונינתך המתוקה:נטע.

סבא ברוך
לא באמת היית סבא שלי,אבל תמיד נהיית בשבילי סבא ברוך.
כילד ביישן תמיד העצמת אותי והענקת לי בטחון ואהבה.
לא אשכח איך כל פעם שהגעתי למושב,היית דואג שאני אהיה הילד שאומר "אנעים זמירות" בבית הכנסת.
היית עוטף אותי בטלית שלך ועומד לצידי.אח"כ כמובן היית מתגאה בי ומספר לכולם שהייתי מדהים,גם אם זייפתי את החיים.
לא היה מצב שאהיה שבת ולא אקפוץ לסבא.
תודה על הכל.

בס"ד
אבוש אהוב שלי
אני נפרדת עכשיו מזוג עיניים כחולות וטובות,
תמיד מחייכות, שליוו אותי מהיום שנולדתי ועד היום.
אנחנו עומדים פה במושב בו גדלת ושכל כך אהבת, מושב שהקימו סבא הרשו וסבתא בלונקו ז"ל כשהגיעו לארץ אחרי השואה. מושב בו גדלת כילד, עבדת עם סבא הרשו בשדות של העגבניות, רכבת על סוס לבית הספר. ובו הכרת את אמא שגם היא בת המושב.
תמיד אתה היית האיש של המילים, של דברי התורה, הברכות וגם ההספדים. ועכשיו אני עומדת פה ברחבה של בית הכנסת ומספידה אותך במקום שבו עמדנו אינספור פעמים כשאתה הספדת את דור המייסדים של המושב.

היית איש חינוך בכל רמ'ח איבריך, מנהל בית ספר אגדי, בגיל 23 עברת לגור במצפה רמון יחד עם אמא כדי להקים ולנהל בית ספר ואחר כך במשך שלושים שנה ניהלת בית ספר בשכונת רמת אליהו בראשון. מנהל של פעם, דמות אבהית, היו תלמידים שהיו מחכים עם שן מתנדנדת כי המנהל ידע להוציא שיניים בלי להכאיב. כשהייתה עליה מאתיופיה אירחנו בשבתות תלמידים עולים חדשים מאתיופיה וכשהייתה עליה מרוסיה אירחנו בשבתות תלמידים עולים חדשים מרוסיה. אהבת מאוד את התלמידים שלך ובית הספר היה חלק מהמשפחה שלנו.
היית איש של אנשים, אוהב אדם ואהוב על כולם. בכל חייך לא הגעת לידי מחלוקת או ריב עם אף אחד, תמיד ידעת להתפשר ולמצוא את האמצע.
אף פעם לא דיברת על מעשים טובים, עשית חסד ומעשים טובים מבקר ועד לילה. בכל יום שלישי אחר הצהריים היינו נוסעים לבית האבות של דודה אתו ביד אליהו עמוסים בסלים של דברים טובים כדי לשמח אותה ואת שאר הקשישים. היינו נוסעים גם לנתניה ולנהריה לשמח קרובי משפחה רחוקים, ניצולי שואה שנשארו בודדים. תמיד אמרת לנו שבנתינה לא צריך לחפש כותרות רק צריך לפתוח את העיניים ולעזור בשקט לכל מי שצריך וככה אני זוכרת אותך ביומיום, מסיע את השכנים המבוגרים למרפאה, קונה להם את התרופות כדי שלא יצטרכו לנסוע בעצמם. מסיע שכן אחר לדיאליזה בירושלים, מעביר כספים בשקט למי שנגלה לך ששרוי בחסר. מייעץ, תומך ומטפל במסירות אין קץ בסבים ובסבתות שלנו זכרונם לברכה.
היית אבא מפנק ורגיש, מגונן, תמיד נמצא שם בשבילנו, תמיד ידענו שאנחנו לפני הכל.
הילדים שלנו זכו לסבא מהאגדות כולם כל כך קשורים אליך ואוהבים אותך עם כל אחד מהם היה לך חיבור אישי ומיוחד, שיחות עמוקות, אהבה וקבלה אינסופית, היית סבא מצחיק ואוהב , שחקן של משחקי דימיון, מציג עם הילדים , כששיחקו בסופר מיד היית קופאי, או כרוז של מבצעים, היית ממציא איתם אינסוף משחקים. היית ממציא ומספר סיפורים באופן מרתק , בכל גיל נהננו להקשיב לסיפורים שלך ועד היום אנחנו לא יודעים אם באמת קוזו אקומוטו ברח מנתב"ג לשדות של המושב ואתה היית זה שתפס אותו.
כששחר ואני התחתננו זכינו לגור במושב שמונה שנים כזוג צעיר ושלושת הילדים הגדולים נולדו במושב וגדלו אצלכם בבית ובחצר. כשהתלבטנו אם לרשום את יובל לצהרון אמרת שלא צריך צהרון וכל יום כשיובל היתה יורדת מההסעה של הגן בחמד בצהריים היית מחכה לה בקצה השביל והייתם משחקים תופסת.
היית סבא ברוך שלנו וגם סבא ברוך של הרבה מהילדים והחברים במושב, תמיד מקבל את כולם בפנים מחייכות, כל מי שעבר ליד הבית שלכם וראה אותך בגינה היה נכנס לשבת איתך ידעת כל ילד מה מעסיק אותו, מה מעודד אותו וכולם אהבו לבקר אותך. היה לך קשר מיוחד עם אביעד אודלר האהוב שכל שבת בבקר היה בא לקחת אותך איתו לתפילה, נכד שאימץ סבא וסבא שאימץ נכד וכל כך אהבתם אחד את השני.
אהבת את הכל פשוט ונקי בלי מניירות, אדם שמודה על הטוב. עוד הרבה לפני איל שני היית מתלהב באמת מכל עגבניה אדומה שהבאנו מהשדה מאחורי הבית. כל יציאה לפלאפל הייתה שווה בעיניך כמו מסעדת גורמה.
באחת הפעמים שהגעת לאשפוז בלילה, לא היו מיטות במחלקה ושמו אותך בסוף המסדרון במרפסת קרה עם קיר זכוכית ואתה סיפרת לנו בטלפון שאתה היחיד שקיבל חדר עם חלון לנוף.
כשהיית בבידוד הגנתי וקיבלת חדר ממוגן עם שתי דלתות כניסה, שעוברים אחת עושים חיטוי ואז עוברים את השנייה, אמרת שאתה מרגיש מלך האריות שקיבלת חדר עם דלת כפולה כמו האריות בספארי, אמרת לכולם שאתה בסוויטה, חדר פרטי, מגישים לך אוכל למיטה ומנקים אחריך 3 פעמים ביום, איזה שרות. באשפוז הקודם לקראת פורים ביקשת שנביא לך כסף מזומן וחילקת לעובדות התחזוקה שיתנו דמי פורים לילדים שלהן.
תמיד הרגשת בר מזל על הבית שלנו במושב, ולא חשבת שיש סיבה טובה שתיסע לחופש בשום מקום אחר. כששכנענו אותך לטוס לניו יורק ליומהולדת 70 של אמא, הרגע הכי מאושר עבורך בטיול היה כשהנכדים חיכו לך בנחיתה בנתב"ג.
בחמש השנים האחרונות חלית בסרטן ואחרי שנלחמת בגבורה וניצחת את הסרטן, קיבלת 3 אירועים מוחיים ברצף ועל האחרון כבר לא התגברת. חמש שנים של התמודדויות קשות, שיקום אינטנסיבי ועמידה חזרה על הרגליים ושוב אירוע ונפילה. 5 שנים שבהן ניתנה לנו הזכות של כיבוד הורים כמו שאתה ואמא לימדתם אותנו, הזכות להיות לצידך יום יום ולהחזיר לך מעט ממה שנתת לנו כל החיים. 5 שנים שלצד ההתמודדויות חווינו יחד גם הרבה חוויות טובות, טיולים, ארוחות משפחתיות, ושמחות קטנות וגדולות.
כשניצחת את הסרטן כינסת אותנו כדי להודות על הטוב, אמרת שלמרות כל בידודי הקורונה והבידודים באשפוז בזכות המשפחה אפילו לרגע אחד לא הרגשת בודד
וביקשת שנמשיך תמיד לזכור שהמשפחה והדאגה לאחרים זה הדבר הכי חשוב בחיים.
אני מבטיחה לך אבוש אהוב לדאוג ככל יכולתי שאף אחד לא ירגיש בודד. שנשמור ונדאג תמיד לאמא האהובה שלנו, שטיפלה בך במסירות גדולה ומעוררת הערצה. שתמיד נדאג אחד לשני ושנהיה מאוחדים.
אנחנו נפרדים מהגוף אבל הקריצה התמידית שלך עם העיניים המחייכות והטובות והלב הענק שלך תמיד יישארו חלק בלתי נפרד מאיתנו
השארת שושלת עניפה של ילדים, חתנים, כלות, נכדים ונינה שב"ה נמשיך כולנו להרבות טוב בעולם.
בקש למעלה רחמים על עם ישראל, רפואת הגוף והנפש לכל החיילים
ושכל החטופים ישובו למשפחותיהם
אוהבת אותך לנצח בכל ליבי.
יעל