זכרונותיו של ירחמיאל שוורץ,כפי שנרשמו בספרו:

"גם אני משכתי את העגלה

שיצא לאור בשנת 2003

ירחמיאל נולד במזוצאט שבהונגריה,כל הנאמר פה (תמצות קצר) נרשם בגוף שלישי.

ירחמיאל,שגר ב-מזוצ'אט,גויס למחנה עבודת כפיה.
מהכפר שלו גייסו 800 איש.מתוכם בחרו 420 אנשים והכניסו אותם לקסרקטין.
בין המגויסים היו בני 60 ומעלה.אנשים חולים שהיו לבושים בגדי קיץ,כי זה התרחש בחודש מאי.לכן
הם לא לקחו איתם בגדים חמים.
בתאריך 14/8/42 הפלוגה של ירחמיאל יצאה לכוון תחנת הרכבת.בבית השאיר ירחמיאל את אשתו והוריו.
ברכבת הם נסעו עד נייקלדהזה.שם צירפו אליהם קבוצה שהגיעה מפוטניק.בהגיעם לקאל פיצלו את פלוגתם,
כך שחצי פלוגה צורפה לרכבת אחרת,וחצי פלוגה צורפה לפלוגהשהגיעה מהווש.
הם נסעו כל הלילה מבלי לדעת מה מטרת הנסיעה ולאן נוסעים.הרכבת עברה את סוב והגיעה לארשקאוייוואר.
שם הודיעו להם שעליהם להיפטר מהכסף שלהם כי הם חוצים את הגבול.לכם כולם קנו סיגריות,טבק ואלכוהול.
הנסיעה המשיכה והם הגיעו לגלנטה.מגלנטה המשיכו לקטוביץ שבסלובקיה.משם המשיכו לפולין והגיעו לברסט
ליובסק.משם המשיכו לדבלין.בתחנה הם ראו יהודים מורעבים ולבושים בלויי סחבות שם צופפו 6000 יהודים במחנה.
היהודים האלה עבדו תחת עינו הפקוחה של גרמני עם רובה מכוון ושוט.
בדרך הם ראו תחנות רכבת מלאות בבולי עץ מועמסים לרכבות בפקודת הגרמנים.
אחרי 10 ימים הרכבת שלהם הגיעה למינסק שברוסיה הלבנה.בתחנת מינסק היו המון רכבות,מכוניות,טנקים
וגרמנים.מתחנת מינסק המשיך ירחמיאל עם פלוגתו ברכבת לגומל.בדרך הם ראו חוות ועצים,שדות ויערות.
מ-גומל הרכבת שלהם המשיכה ל-צ'רניגוד שבאוקראינה.משם המשיכו ל-ניאשין והגיעו לקייב.
בדרך הם נאלצו לחצות את נהר הדניאפר על גשר עד לקייב.
בקייב ערכו להם מסדר.אחרי המסדר הורו להם להוריד את חפציהם מהקרונות,תוך שהגרמנים מכים בהם בשוט
ללא סיבה.סתם להנאתם היכו את היהודים באמצעות קת הרובה,אגרופים ושוטים.
הז'אנדרמים לקחו ליהודים את כל מה שמצאו אצלם כמו סיגריות,כסף,שימורים ושעונים.
היהודים אולצו לצעוד 5 ק"מ מהתחנה לקסרקטין בז'יטומיר.בז'יטומיר הם שוכנו וישנו על רצפת בטון קרה במשך
עשרת ימי שהותם במקום.
הפלוגות נשלחו לחיטוי וניקוי החצר.אחר-כך הוציאו את העגלות כדי לחטא את העגלונים.על כל עגלה ישבו 3 אנשים
כדי להטעין נסורת.לדרך יצאו 18 עגלות.מצבם היה בכי-רע כי היו אלה סוסיהם של האיכרים.הסוסים היו במצב רע
וזקנים.העגלות נסעו עד למנסרה.שם הם ראו שבויים רוסיים שהעמיסו בולי-עץ ענקיים על העגלות.על כל עגלה
הועמסו כ-300 ק"ג.במחנה נתפס יהודי מעשן ולכן תלו אותו למשך שעתיים בשמש היוקדת.
במחנה הם שמעו שהפלוגות אמורות להישלח למקום אחר כדי לבנות גשר הנמצא 250 ק"מ משם ועליהם להגיע
לשם ברגל.ואכן למחרת בבוקר הם הוצעדו לאורך העיר עם חפציהם וללא מנוחה בדרך.
הצעירים יותר עזרו לזקנים וחולים וסחבו את תרמיליהם,שמיכותיהם ומעיליהם.בדרך עברו דרך גשר ששימש גם
למכוניות וגם לאנשים.מהגשר המשיכו לצרניצה,המשיכו בדרך לכוון קורסק ורק אז עצרו לנוח ולאכול.במקום החליטו
לזרוק חלק מחפציהם הפחות נחוצים כדי להקל את הסחיבות.
מקורסק המשיכו עד שהגיעו לעיירה ברווארי שהיתה 35 ק"מ מקייב.כל זה מהלך של יום אחד.
ב-ברווארי שוכנו בבית-ספר ולמחרת המשיכו לצעוד לכוון סמופולקי.כל יום הלכו 40 ק"מ.
ב-סמופולקי הצטרפה אליהם פלוגה 52 ששהתה במקום שנה חורפית נוראית.הם עבדו עם אנשי חיל ההנדסה
ההונגרי בבניית גשר של קייב.היהודים עבדו יום שלם בקור של 45 מעלות מתחת לאפס,וההונגרים היו מתחלפים
כל חצי שעה.
הפלוגה המשיכה לקוזלץ.ירחמיאל נצטווה להעמיס עגלה ולצעוד בעקבות העגלה.כך שכאשר העגלה רצה,גם
ירחמיאל,היה צריך לרוץ.
התחנה הבאה הייתה נוסופקה ורק אז קיבלו מנת לחם עם עובש ונאלצו לישון בחוץ כשרק גשם קל יורד עליהם.
מ-נוסופקה הם המשיכו לצעוד ל-ניישין.היהודים החלו לסבול מכאבי תופת ברגליים,כי הנעליים הצבאיות גרמו
ליבלות.
ב-ניאשין הם שוכנו בבית ספר וספגו התקפת אויר ממטוס בודד שעבר מעליהם לאחר חצות הלילה וזרק פצצות
על בית לידם.למחרת הגיעו לבורשנה.בבורשנה שוכנו בבית חרושת לאריגים.המכונות היו שבורות ולא היו חלונות
בבית החרושת.משם היו צריכים לצעוד עוד 34 ק"מ לכוון בטורין.הם יצאו בזמן שהיתה סערה עזה וצעדו רטובים
עד לשד עצמותיהם.בבטורין שוכנו בבניין בלי דלתות ובלי חלונות ורוח הפרצים הייתה עזה.הם הצטופפו עייפים
ורטובים על הרצפה ונרדמו כשהם מוותרים על האוכל,עד כדי כך היו עייפים !
בבטורין הם התעוררו לעבודה עם אתים ומכושים ויצאו לשפר את הכבישים.הם גירדו את הבוץ ומילאו את הבורות,
כדי שיוכלו מכוניות הגרמנים לנסוע על הכביש.

אחרי שיירות הרכבים הגיעו שיירות רוכבים שמשכו עגלות ותותחים וכלים שהגרמנים שדדו מכל רחבי אירופה.
אחרי שיירות הגרמנים,עברו השיירות ההונגריות עם סוסים מורעבים ועגלות בלבד.לפעמים במקום סוסים,היו
היהודים סוחבים את העגלות,תוך כדי הצלפות בשוט ע"י החיילים.
המזון היה מבוסס על כרוב מבושל במים ובבוקר תחליף קפה גרוע ומר.החיילים היו מקבלים אוכל מלא שומן או
חמאה אותו מכרו בשוק השחור.עובדי הכפיה קיבלו משכורת שהספיקה רק כדי קניית רבע חבילת חמאה ליום.
מתושבי הסביבה לא היה מה לקנות מלבד בצל,אבל ליהודים לא הותר לסחור איתם.לפעמים היהודים קנו
תפוחי-אדמה ובישלו אותם מהעצים שהיו ביער.
כאשר התהלוכות הסתיימו,הגיעה פלוגה של אנשי חיל ההנדסה כדי להכשיר את הקרקע לגשר.
ירחמיאל נלקח בסירה לנהר סיים כדי לבנות את הגשר להולכי-רגל.הגרמנים בנו חצי מהגשר והיהודים עזרו כדי
להמשיך את הגשר.
בימי ראשון אולצו היהודים לצאת ליער לנסר עצים.היהודים אולצו להרים אבנים כדי להכין כביש אבן מהגדה אל
הנהר והשבויים הרוסיים תקעו את היתדות.